חיפוש
  • Lin Websites

המדריך כמנטור במשולש טיפולי

טיפול והדרכה הם שני מפגשים מקצועיים שונים במטרתם ובאופיים זה מזה אך במובנים רבים גם דומים זה לזה באופן השיח בין המשתתפים . במרבית המקרים המדריכים מהווים דגם למודרכים כך שהלמידה דרך הזדהות היא חלק חשוב מהתפתחות הסטודנט. ישום העקרונות והאמונה של המדריכים ושילובם באופן ההדרכה עוזר למודרכים להפנים צורת פעולה ותגובה בדרך לעיצוב זהותם כמטפלים.

הסטודנטים שמגיעים מתחום בעלי החיים מביאים איתם בנוסף לקושי המובנה מעצם היותם סטודנטים גם את הקושי של המרכיב השלישי במשולש הטיפולי וזהו בעל החיים בפינת החי/ הכלב, למערך הטיפולי. הקושי דורש התיחסות כפולה בתוך הטיפול גם למטופל וגם לבעל החיים שלעיתים מגיב בצורה שדורשת ויסות משאבים רגשיים לכיוונו. זהו למעשה סובייקט שיש לו רצונות שהוא עצמאי בהתייחסותו והמודרך צריך לנווט בין שני הסובייקטים. תפקיד המדריך במקום זה לתת מקום ליחסים מורכבים אלה בתוך הטיפול תוך למידת הקושי של הסטודנט כמו שאלישבע שטאל מגדירה בחוברת שערכה לסטודנטים בריפוי בעיסוק. אלישבע, מרפה בעיסוק במרכז הפסיכיאטרי מרחבים לצעירים נס ציונה ערכה חוברת לסטודנטים אשר בהנחיתה שם סיווגה את קשיי הסטודנטים וחילקה אותם לשלוש קבוצות עיקריות:

  1. האיכויות האישיות של הסטודנט: בסעיף זה נכללת המודעות העצמית של הסטודנט הרגשת המסוגלות, והתמודדות עם תחושות החרדה העולות במהלך תקופת ההכשרה.

  2. מפגש הסטודנט עם האוכלוסייה: בסעיף זה מתמודד הסטודנט עם דעות קדומות על האוכלוסיות יעד, התמודדות עם מצבים לא צפויים וגבולות אל מול המטופלים. כאן בא לידי ביטוי הסובייקט השלישי בטיפול ביתר שאת.

  3. התייחסות למקצוע ולמקום ההכשרה: בסעיף האחרון עולים הקשיים של הסטודנט אל מול ההזדהות עם המקצוע הגבולות מול המערכת והמדריך ולסיום הקושי עם האינטנסיביות הסובייקטיבית של תקופת ההכשרה.

האידיאל במפגשי ההדרכה הוא שהמדריך ידע לזהות את הקושי הספציפי של כל סטודנט בדרך להנחיה אישית לכל סטודנט.

אוגדן (Ogden,2004) תרם להתפתחות הבנתו של המפגש הבין סובייקטיבי שנוצר בטיפול ומתייחס לישות חדשה שנוצרת במפגש בין מטפל למטופל מעין סוביקט שלישי. שאותו אנו חוקרים במפגשי ההדרכה.

אם כן מטופלים מגיעים למטפל בחיפוש אחר שינוי והשפעה מצדו אך קשר עמוק ודיאלוג אמיתי ייווצרו רק אם יוכלו המטופלים ליצור שינוי גם במטפל עצמו גם אם זה לא קשר סימטרי. עיקרון ההדדיות בקשר הטיפולי ההשפעה הזו של המטופל היא חלק מהמציאות של הטיפול וזקוקה להכלה של המטפל בקשר ההדרכתי.

בעקבות השינויים האלה החלו לחקור את הדרכים בהם מדריך ומודרך יוצרים בניהם מרחב הדרכה ואת המרכיבים היוצרים מרחב זה. במשך שנים נתפס מרחב זה כמפגש שנועד לעבד תהליכים טיפוליים שחווה המודרך, לעזור לו לגבש את עצמו כמטפל ולבנות את התנאים הטובים ביותר לצמיחה מקצועית. אלה שכיום ברור שללא הקשבה פעילה דיאלוג אמיתי ונוגע בין המדריך למודרך וללא מפגש אותנטי בניהם קשר ההדרכה לא יתפתח להיות גורם משמעותי בצמיחתו של המודרך.

בהדרכה יש מרכיבים טיפוליים כגון תמיכה רגשית הבנה פסיכולוגית והזדהות. אולם לא פחות מכך הדרכה נועדה לעיבוד תהליכי טיפול .

לאורך כל ההדרכה מתנהל בין המודרך למדריך משא ומתן לגבי סוגיות של תפיסת הקשר הטיפולי (של המודרך עם מטופליו) תפיסת הקשר ההדרכתי, ערכים טיפוליים, מסגרת ההדרכה, חלוקת הכוחות בניהם ובין המשולש הטיפולי ועוד.

בעבר נתפסה הסמכות של המדריך כנובעת מידע שנחשב אובייקטיבי וחיצוני, ההדרכה נחשבה כסיוע למודרכים להיחלץ ממחסומים שמונעים מהם להבין את המטופל (Crowell,2007;Gee,1996;Hanoch,2006) כיום התפיסות של ההדרכה עברו מהפך המדריכים אומנם מחזיקים בידע התיאורטי מחקרי וקליני רב אולם למודרכים יש ידע חוויתי וידע זה לא פחות חשוב מזה שבידי המדריכים. מדריכים שמודעים לשינוי בתפיסה זו נדרשים לשים לב למערך ההדרכה שהם יוצרים ראשית לשפה המשותפת שנבנית במשא ומתן של המשתתפים. תרומתו של המדריך יכולה לספק התבוננות חיצונית, רפלקטיבית ומארגנת אך יש לזכור שהוא נושא הטיות סובייקטיביות אישיות משלו והאירועים יכולים להיות מוצגים רק בצורה ראשונית כבסיס למשא ומתן עם המודרך תוך הבנה שהידע שבידי המדריך הוא רק סוג אחד של ידע דבר שמביא ללמידה משותפת ללמידת המטופל (Frawley-O'Dea&Sarnat,2001) כיום אין מדריך יכול להסתמך על מנדט מהקהילה המקצועית ועל רמת הידע התיאורטי קליני בלבד אלה סמכותו נובעת במידה רבה מיכולתו להשתתף בצורה רגשית ואותנטית באינטראקציה עם המודרך. (Frawley-O'Dea&Sarnat,2001)

הדמות המרכזית של הסטודנט בהכשרה בשטח היא המדריך שנסמך על ארבעה יסודות של ההדרכה : הקשבה פעילה, הנחייה, הכוונה והדרכה. כשלמעשה הכוונה והדרכה הנם שילובם של הקשבה פעילה והנחייה. על המדריך להיות בטוח בכישוריו כמטפל בחיות/כלבן מעבר לעיסוקו כמטפל. המדריך אחראי על חינוך הסטודנט כאיש מקצוע ולתפקודו כמטפל. עליו להרחיב ולהעצים את יכולות הסטודנט ולעודד אותו ליישם את העקרונות אשר למד באקדמיה ולתמוך בצמיחתם האישית (Youngstorm, 2004; Bagatell, et al. ,2013) על המדריך לשדר אמינות, רגישות, והבנה לצרכיו הלימודיים של הסטודנט ולתמוך בהתפתחות האישית של הסטודנט כך שיוכל להסתגל למקום ביתר קלות ולסמוך על יכולותיו. (Kirke, Layton & Sim, 2007) בכדי ליעל ולהנגיש את ההכשרה לסטודנט על המדריך להתאים את יכולותיו הבינאישיות לידע המקצועי ולכן על המדריך להגיע להדרכה בעצמו ולהבין את אופן התייחסותו לכל מודרך. משימת המדריך היא לנווט בין ארבעת יסודות ההדרכה ולהפעיל מיומנויות למידה מותאמות ליכולותיו בהתאם לפרופיל הסטודנט ומידת בשלותו, הסטודנט צריך לחקור להיחשף ולהתנסות בעבודה בשטח ולחזור ל"חוף מבטחים" במסגרת ההדרכה.

לפיכך, התאמתו של המדריך למטפל חשובה וקריטית להמשך דרכו של המטפל. העובדה שישנה צלע שלישית, בעל חיים בטיפול רק מדגישה את הצורך באיכותו של המטפל ביכולתו לנווט בין המטופלים לבעלי החיים בטיפול וכך המפגש עם האוכלוסייה צריך להתאים את עצמו לא רק למטפל אלה גם לבעלי החיים . על המדריך להיות ער לדברים אלו לעשות את ההתאמות תוך מתן דגש להתייחסותו של המטפל למקצוע. הסמכות של המדריך צריכה לנבוע הן מהידע האקדמי והן מהידע החוויתי שלעיתים לא פחות חשוב וכמו כן סמכותו תנבע מיכולותיו לנוע בין יסודות ההדרכה בצורה מודעת.

מקורות

Aron, L. (2003). Clinical outbursts and theoretical breakthroughs. Psychoanalytic Dialogues, 13, 273-287.

Atwood, G. E. & Stolorow, R. D. (1993), Faces in a cloud: Intersubjectivity in personality theory. Northvale, NJ: Aronson.

Atwood, G.E., & Stolorow, R.D. (1997). Defects in the self: Liberating concept or imprisoning metaphor? Psychoanalytic Dialogues, 7, 517-522.

Bagatell.N., Lawrence,J., Schwartz, M., &Vuernick, W. (2013). Occupational Therapy student experiences and Tranformations during fieldwork in mental health settings. Occupational Therapy in mental health, 29(2), 181-196.

Bromberg, P.M. (2012). Stumbling along and hanging in: If this be technique, make the most of it! Psychoanalytic Inquiry, 32, 3-17.

Coburn, W.J. (2002). A world of systems: The role of systemic patterns of experience in the therapeutic process. Psychoanalytic Inquiry, 22, 655-677.

Crowell, M.G. (2007). Some Thoughts on the countertransference resistance of the psychoanalytic supervisor. Modern Psychoanalysis, 32, 1-10